בתחילה, החרב הייתה כלי הנשק היחידי כנגד אויב/בע"ח וכד'. עוד מימי האדם הקדמון אנו רואים עדויות לשימוש בחרב, בתצורה שונה משל היום ומחומרים שונים.
כשהאדם החל להתפתח ולצאת מהגבולות הטריטוריאליים שלו החרב הפכה גם לכי מלחמה, שאם השנים התפתחה והשתנתה כתלות של מקום וזמן. כמובן משהומצא אבק השריפה החלה החרב "להינטש" אט אט. בתחילה היא שימשה לקרבות פנים אל פנים של החיילים המובחרים, אבל עם הזמן הופסק השימוש בה לחלוטין בשדה הקרב.
מאז, החרב שימשה בעיקר בני אצולה (במערב) או לוחמים מיוחדים, כמו סמוראים במזרח.
הסיוף המודרני עבר שני שינויים מרחיקי לכת שהובילו אותו עד לימינו אנו.
הראשון, המצאת המסכה. עד 1850 לבערך התאמנו ללא מסכה. מזמן זה והילך החלו להתאמן עם המסכה, מה שיצר אמינות הרבה יותר גדולה ואינטנסיביות באימון, ובטח מנע פגיעות.
באמצע המאה ה-20 הומצא המכשיר החשמלי, שעדיין קיים עד היום, בתחילה, בענף הדקר.
זה עוזר כמובן למערך השיפוט להיות יותר מדויק, ולסייף לדעת לדייק בתנועות ולדעת בדיוק אילו תנועות נכונות ויעילות לקרב.
